פסק-דין בתיק ת"ק 008727/03

1.       התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה על סך של  5,775 ש"ח.

הנתבעת הינה מנהלת עמותה הידועה בשם "חדוה ונועם לחי", שמטרותיה לסייע לחיות נטושות, לעשות להקטנת מספרם של בעלי חיים נטושים, וליזום הסברה בנושא.

2.       העידו בפני התובעת, חברתה והנתבעת והוגשו בפני מסמכים שונים.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שהוגשו בפני, הגעתי לעובדות ולמסקנות כמפורט להלן.

3.       ביום 25/12/01, התקשרה התובעת לנתבעת באמצעות הטלפון,  סיפרה לה כי בשכונת מגוריה משוטטת כלבה נטושה, שמאכילה אותה תושבת השכונה, וכי בכוונת שתיהן למצוא לה בית מאמץ.

כן סיפרה התובעת לנתבעת, באותה שיחה, כי הכלבה המליטה לאחרונה שמונה גורים, וכי עקב כך בכוונתה לעקרה ולמוסרה לדודה שאמור לאמצה.

בעקבות זאת סוכם בין הצדדים, כי התובעת תביא לנתבעת את הכלבה וכי זאת תדאג לעקרה תמורת סך של 250 ש"ח.

לכשנמסרה הכלבה לידי הנתבעת היא מסרה אותה לטיפולו של הוטרינר ד"ר בועז ארד, אשר עיקרה ובגין כך שילמה לו הנתבעת סך של 250 ש"ח.

4.       כאשר ביקשה התובעת לקבל לידיה את הכלבה, היא נדרשה לשלם לנתבעת החזר הוצאות העיקור בסך של 250 ש"ח,  אולם זו סירבה לעשות כן.

בהמשך, הסתבר לנתבעת כי התובעת הונתה אותה וכי הכלבה היתה בבעלותה ולא כלבה נטושה ועל כן היא דרשה מהתובעת תשלום סך של 450 ש"ח כתנאי להשבת הכלבה, וזאת הן בגין התשלום בו נשאה והן בגין ההוצאות שנגרמו לה עקב נסיעתה הלוך וחזור לוטרינר שמרפאתו בתל אביב, . יצויין כי תשלום זה תואם לתשלום אותו גובה העמותה מאדם המבקש לאמץ כלב המוחזק ברשות העמותה.

התובעת התנגדה לשלם את הסך הנ"ל, אולם בסופו של יום ולאחר ויכוחים ועימותים בין התובעת לנתבעת ובני משפחתה, עד כדי הצורך במעורבותה של משטרת ישראל - הפקידה התובעת בידי משטרת קרית גת את הסך של 450 ש"ח. לאחר שהנתבעת הציגה בפני שוטרי התחנה את התפרים שבוצעו בבטנה של הכלבה, וזאת להוכחת טענתה כי הכלבה עוקרה - נמסר לידיה הסך הנ"ל.

5.       עדותה של התובעת לא עשתה עלי רושם אמין, ולא היה בעדותה של חברתה כדי להפיג את הספקות שהתעוררו בי בכל הנוגע לעדות התובעת.

קיימת סתירה בין גרסאותיה של התובעת בכל הנוגע להתחייבותה לתשלום של הסך של 250 ש"ח, ואין זה סביר בעיני כי הנתבעת, שאינה מכירה את התובעת, היתה נכונה לוותר על תשלום זה, היה ולא יעלה בידי התובעת לשאת בתשלום זה.

אין זה סביר כי התובעת לא ידעה, באותו מעמד, האם יעלה בידיה למחרת היום לשלם את התשלום הנ"ל, אם לאו. ועל כן, האמור בסעיף 3 למכתבו של בא כוחה מיום 3/1/02, אינו מתיישב עם הגיון הדברים.

שוכנעתי בכנות עדותה של הנתבעת ובסבירות טיעוניה.

6.       סוף דבר, דין התביעה להידחות. התביעה נדחית גם נוכח העובדה כי העמותה היא זו שצריכה היתה להיות בעל הדין הנכון, ולא הנתבעת.

על מנת להביא קץ לסכסוכים שבין הצדדים , איני  עושה צו להוצאות.

פסה"ד ישלח לצדדים בדואר.

רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.